בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי חברת ביטוח המקליטה את מבוטחיה תתכבד לא רק לשמור כראוי על הראיה, אלא גם ליצור אותה באופן שניתן יהיה לעשות בה שימוש במקרה הצורך.

המבוטח רכש רכב וערך לו ביטוח. לאחר כשנתיים, רכבו של המבוטח נגנב בעת שחנה בחניית הבית.

חברת הביטוח דחתה את דרישתו של המבוטח לפיצוי, בין היתר, מכיוון שלטענתה לא הפעיל את מערכת האזעקה טרם עזיבת הרכב.

המבוטח הגיש תביעה לבית המשפט השלום כנגד חברת הביטוח.

בית המשפט השלום דחה את תביעתו של המבוטח היות וקיבל את טענת חברת הביטוח כי מערכת האזעקה לא פעלה בעת גניבת הרכב וכן לאור תמיהות שעוררה גרסתו של המבוטח בעיני השופטת.

לאור דחיית התביעה, המבוטח הגיש ערעור בפני בית המשפט המחוזי בתל- אביב.

ערעורו של המבוטח התמקד בדחיית גרסתו העובדתית בקשר להפעלתה של המערכת האזעקה על ידו טרם עזיבת הרכב.

בית המשפט קבע, כי לאחר עיון בראיות אותם הביאו הצדדים, נמצא כי הדין עם המבוטח וכי נכון יהיה להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו.

בית המשפט המחוזי קבע, כי בית המשפט השלום החמיר עם המבוטח יתר על המידה והאיר את עדותו באור שלילי מחד, ולא שקל עדויות וראיות אשר עמדו לחברת הביטוח לרועץ מאידך, באופן שבו הסקת המסקנות לחובתו של המערער הייתה שגויה.

בית המשפט הוסיף וציין, כי פעולת דריכת אזעקה הינה פעולה הנעשית בידי נהג באופן אוטומאטי. נקודת המוצא צריכה להיות יושרם של הנהגים שאין להם אינטרס להימנע מפעולת נעילת רכבם והפעלת האזעקה. עוד הוסיף בית המשפט, כי גם אם המבוטח אינו זוכר האם דרך את האזעקה באותו יום ספציפי, אין ליתן לכך משקל רב בהיות הפעולה פעולה אוטומאטית שיש להניח כי בוצעה.

בית המשפט התייחס להקלטת השיחות הלא ברורות עליה הסתמכה חברת הביטוח בשיחות שניהל חוקר הביטוח עם המבוטח וקבע כי חברת ביטוח המקליטה את מבוטחיה תתכבד לא רק לשמור כראוי על הראיה, אלא גם ליצור אותה באופן שניתן יהיה לעשות בה שימוש במקרה הצורך. לא עשתה כן, יעמוד לה הדבר לרועץ.

לסיכום, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המבוטח והורה לחברת הביטוח לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 30,000 ₪.

[ע"א (מחוזי- תל- אביב) 3045/02 נתנאל מינס נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ]