בית המשפט קבע כי המועד לתחילת תקופת ההתיישנות הינו מועד התאונה.

המבוטח עבר תאונת דרכים ביום 21.2.04. בעקבות התאונה נקבע למבוטח נכות צמיתה בשיעור של 5%. בשנת 2009, כשנה וחצי לאחר שנבדק ע"י מומחה בית המשפט חלה החמרה ונקבעה לו נכות בשיעור של 20%.

ביום 13.9.11 הגיש המבוטח את תביעתו בפני בית המשפט ובה דרש פיצוי בהתאם לפוליסת הבריאות שברשותו.

חברת הביטוח התגוננה מפני התביעה וטענה כי דין התביעה להדחות על הסף מחמת התיישנותה, לאור ההוראות סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח.

לטענת חברת הביטוח, הנכות ממנה סובל התובע מקורה בתאונת הדרכים שארעה לו ביום 21.2.2004 ולהחמרת המצב אין כל נפקות שכן, המועד הקובע לעניין ההתיישנות הינו מועד אירוע התאונה.

המבוטח- התובע, טען בתגובתו כי יש להאריך את תקופת ההתיישנות מכיוון שמדובר בתביעה לנכות שעילתה יא הנכות ולכן יש למנות את 3 השנים רק ממועד החמרת הנכות.

בית המשפט קיבל את טענת חברת הביטוח וקבע כי בהתאם להלכה שנקבע בע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נגד המנוח דוד אמיתי ז"ל, המועד הקובע לתחילת מירוץ ההתיישנות בתביעה לתגמולי ביטוח הוא מועד קרות התאונה, כאשר עסקינן בפוליסה לביטוח תאונות אישיות וכשמדובר במחלה או נכות, המועד הראשון שבו יכלו לעמוד על קיומן – קבלת טיפול רפואי.

בית המשפט הוסיף וציין, כי במקרה זה לא מתקיימים התנאים להשעיית תקופת ההתיישנות מכח סעיף 8 לחוק ההתיישנות שכן, כבר במועד התאונה היה התובע מודע באופן סביר לנזק שנגרם לו, אף אם לא הייתה לו ידיעה בדבר היקפו.

סיכומו של דבר, בית המשפט דחה את תביעתו של המבוטח עקב התיישנות.

[תא"מ (שלום חיפה) 27763-09-11 אגרונוב נ' הראל חברה לביטוח]