בתי המשפט השלום והמחוזי קבעו כי חברת הביטוח לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי יש להחיל ביטוח חסר.

המבוטחת, תאגיד ישראלי שבבעלותו ספינה להובלת נוסעים בשכר, הגישה תובענה לתשלום תגמולי ביטוח עקב אבדן מוחלט של הספינה עקב שריפה שפרצה בה עת עגנה בנמל יפו.

לטענת חברת הביטוח, יש להחיל במקרה זה "ביטוח חסר" וזאת מכיוון שבשנת ביטוח קודמת, בוטחה הספינה (בחברת הביטוח כלל) בסכום של 150,000 דולר ומתוך סכום זה היה גוף הספינה מבוטח ב- 80,000 דולר. בנספח להצהרת הביטוח בפוליסה הנוכחית, העריכה המבוטחת את שווייה המלא של הספינה ב- 119,250 דולר, וחרף זאת החליטה המבוטחת לבטחה בסכום של 80,000 דולר בלבד ולכן לטענת הביטוח יש ביטוח חסר.

בית המשפט התייחס לביטוח החסר המופיע בסעיף 60 לחוק חוזה הביטוח וציין, כי העקרון שבסעיף 60 לחוק מעמיד את שוויו האמיתי של הנכס המבוטח מול שוויו על פי פוליסת הביטוח, והכל בשעת כריתת חוזה הביטוח.

הצדדים נחלקו בשאלה מי נושא בנטל ההוכחה באשר להיותו של הביטוח בגדר ביטוח חסר.

בית המשפט קבע, כי הנטל להוכיח את ביטוח החסר מוטל על חברת הביטוח, שכן מדובר בסוגייה הקרובה לחריג לכיסוי הביטוחי והפנה לפסק דין ת"א (הרצליה) 558/00 גבריאלי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, וכן לאור העובדה כי הנתבעת היא זו הסבורה כי בעת האירוע לא עמד שווייה של הספינה על 84,800 דולר.

לאחר סקירת הראיות והמומחים בית המשפט הגיע למסקנה כי חברת הביטוח לא הוכיחה כי היה קיים ביטוח חסר נכון למועד כריתת החוזה.

בית המשפט השלום קיבל את תביעת המבוטחת והורה לחברת הביטוח לשלם לה את תגמולי הביטוח.

חברת הביטוח הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי- הערעור נדחה.

[ת"א (שלום- תל אביב 13805/00 אדווה (ד.א.מ) בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ]
[ע"א (מחוזי- תל אביב 1845/05 מנורה חברה לביטוח נ' אדווה (ד.א.מ) בע"מ]