בליל פורים, המבוטח שתה לשוכרה ובזמן נסיעתו פגע במכוניות חונות.

לאור העובדה שהמבוטח היה שיכור בזמן התאונה, חברת הביטוח לא הסכימה לפצותו.

בית המשפט דן בסוגיית הכיסוי הביטוחי וקבע כי תנאי הפוליסה לביטוח רכב פרטי במקרה של נזקי רכוש ונזקי צד שלישי, נקבעו בתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו- 1986. סעיף 18(ב)(5) לתוספת, מחריג את תחולת הפוליסה במקרה של "אבדן או נזק שנגרמו בשל היות נהג הרכב נתון להשפעת סמים", אך לא נקבעה כל החרגה דומה לעניין שתיית אלכוהול.

בית המשפט ציטט מפסקי דין דומים אשר פסקו לטובת המבוטחים במסגרת ת"א (כ"ס) 4304/03 חברת לבידי זהב בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ וכן במסגרת פסיקה של בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"א 1632/94 פוגריבצקי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ.

כמו כן, נקבע כי חברת הביטוח אינה רשאית למכור למבוטח ביטוח מקיף לפי הפוליסה התקנית, בתעריף שקבעה על פי שיקול דעתה, ולאחר שארעה תאונה – להתנער מחבותה, באופן גורף או חלקי, בנימוקים של 'פזיזות', 'רשלנות רבתי' או 'נטילת סיכון לא סביר' מצד הנהג".

בית המשפט לא חסך שבטו מחברת הביטוח וציין כי חרף העובדה שבתי המשפט שבים ודוחים את טענותיהן של חברות הביטוח המבקשות לשלול את הכיסוי ביטוחי במקרה של תאונה שנגרמה כתוצאה מנהיגה בשכרות, הן לא אומרות נואש, ושבות ומנסות את מזלן.

בסיכומו של דבר, בית המשפט קיבל את תביעת המבוטח והורה לחברת הביטוח לשלם לו את תגמולי הביטוח.

[ת"ק (שלום ירושלים) 3174/07 ברנה אברהם נ' ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ]