בית המשפט העליון קיבל את ערעור המבוטחת וקבע כי יש לראות בהקמת המבנה במקום שגוי כ"נזק תאונתי בלתי צפוי".

חברת הביטוח הנפיקה למבוטחת, חברה קבלנית, פוליסה לביטוח פרויקט בנייה (פוליסת "כל הסיכונים" לביטוח עבודות קבלניות) הכולל שני מבנים בשכונת בית וגן שבירושלים.

המבוטחת החלה בביצוע הפרויקט, אולם בשלב מסוים – לאחר יציקת גג הקומה השנייה בבניין הראשון, וטרם שנוצק גג הקומה השנייה בבניין השני – נתברר כי הבנייה מתבצעת בסטייה של כשישה מטרים לערך מן המקום שנועד לה. משמעות הדבר הייתה כי אם תימשך הבנייה יחרגו הקומות העליונות מקו הבניין.

משכך נתגלה לא היה מנוס מלהרוס את השלד כפי שנבנה עד אותה עת ולבנות מחדש את המבנה כולו – הפעם במקומו הנכון – תוך פיצוי צדדים שלישיים שנפגעו עקב כך.

הפוליסה קובעת כי:
"אם במשך תקופת הביטוח כמפורט בפוליסה זו ייגרמו באתר העבודה נזק או אבדן פיזיים תאונתיים ובלתי צפויים מראש לפרוייקט או לחלק ממנו במידה המחייבת תיקון או החלפה, וזאת מסיבה כלשהי למעט סיבה המוצאת מכלל חבותו של המבטח לפי פוליסה זו, כי אז ישפה המבטח את המבוטח בגין כל תיקון או החלפה כזאת".

על פרשנות הוראות הפוליסה, ובעיקר על משמעות המילים "נזק או אבדן פיזיים תאונתיים ובלתי צפויים מראש", נסב פסק-הדין בבית המשפט המחוזי שקבע כי בנסיבות המקרה אין לראות בביצוע העבודה הלקויה כ"תאונה", שכן אין מדובר בהתרחשות ברורה, פתאומית, אלא בתהליך איטי ונמשך.

בית המשפט העליון סבר (בניגוד לדעתו של בית המשפט המחוזי) כי הקמת המבנה במקום שגוי מהווה "תאונה".

בית המשפט הוסיף וציין, כי הגדרת המונח "תאונה" בפסיקה אינה אחידה, ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו.

בענייננו אין להכליל בהגדרת המונח "תאונתי" המופיע בפוליסת הביטוח גם יסוד של פתאומיות או מיידיות שכן נזקים לרכוש הנגרמים במהלך ביצוע עבודות קבלניות, יכולים לקרות גם בדרך שאינה פתאומית, חדה ומיידית.

אין כל סיבה להבחין בין נזק פיזי הנגרם לרכוש כתוצאה מהתממשות פתאומית של סיכון, לבין נזק הנגרם כתוצאה מהתממשות הדרגתית של סיכון ואין כל היגיון לייחס לצדדים רצון ליצור הבחנה כזו.

סוף דבר, בית המשפט העליון קיבל את ערעור המבוטחים וקבע כי הקמת המבנים במיקום שגוי תכוסה במסגרת פוליסת ביטוח הקבלנים.

[ע"א 5775/02 נווה גן (א.כ.) בניה פיתוח והשקעות בע"מ ואח' נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח']